אני די בטוח שאיש לא יתווכח איתי כשאני אומר שמדפסת מטריקס לנקודה הייתה אחת מהציוד היקפי למחשבים הביתיים הכי רועשים ומעיקים.
רם
הרעש קל די להבנה. NEEEEAAARRROOW .. NEEEEEEAAAROOW .. NEET NEET, NEEEEEAAARROOW. זה צליל מוכר מאוד למי שזוכר אותו.
כמה חזק המדפסת הייתה תלויה בעיקר בספירת הסיכה. אם היה לך ראש מוקדם עם 9 פינים בלבד, הוא היה איטי, ואיטי פירושו שלקח יותר זמן להדפיס, כלומר המדפסת עשתה יותר רעש. ואבוי, יהיה לאלה עם ראש ההדפסה בשטח הפתוח שלא היה עליו כיסוי מכסה מפלסטיק קשיח, מכיוון שאלו היו רועשים עד כדי גיחוך.
לאלה עם מדפסות ראש עם 24 סיכות הייתה תקופה קלה יותר במחלקת הרעש מכיוון שעד אז יצרני ציוד מקורי זיהו את גורם הרעש הקיצוני והקיצוני, והנדסו את כיסוי הפלסטיק הקשיח המתנדנד כאמור. הכיסוי הזה צמצם את הרעש במידה רבה, אבל בואו נודה בזה, הוא עדיין היה רם.
(הערה צדדית: היו מדפסות מטריצות נקודה של 9, 18 ו -24 פינים, אך רוב האנשים דילגו ממש מעל 18 ועברו היישר בין 9 ל- 24.)
גורמים מעיקים
מה גרם למדפסות נקודת מטריציות למגעים באשר לשלושה דברים.
1. כבל המדפסת היה עצום
כבל מדפסת עם מחבר צנטרוניקה באחד משני הקצוות או בשני הצדדים היה הכבל הארוך והעבה ביותר שיש לכל בעל מחשבים ביתי באותו יום. כדי לשים את זה בפרספקטיבה, עובי הכבל דומה מאוד לזה שנמצא ברצועת חשמל מודרנית. לנחש אותו בכל מקום עם הגדרת שולחן מחשב היה מטלה במקרה הטוב.
2. בצורה מוזרה עם מקומות מוגבלים לשים את הדבר
אינך יכול להניח מדפסת מטריצת נקודות על הרצפה מכיוון שגם על הנייר וגם על המדפסת עצמה יש מעטפת אבק תוך פחות משבוע. הנחתו על השולחן הייתה מקובלת רק אם היה לכם שולחן ארוך, שרוב האנשים לא עשו זאת.
בגלל זה, המיקום הפופולרי ביותר עבור מדפסת מטריצה נקודה היה בראש ארון תיוק. זכור, אותו כבל עבה מטופש פירושו שלמדפסת הייתה חייבת מקום פתוח סביבו לכל מקום בו היא ממוקמת, כך שהמיקום שבראש התיוק היה "אידיאלי" ככל שתוכל להשיג.
3. נייר הזנת טרקטור
זה ללא ספק החלק המעצבן ביותר בשימוש במדפסת מטריקס. אתה יודע איך עם מדפסת לייזר מודרנית שאם אתה מדפיס עבודת הדפסה גדולה, נניח 25 עמודים, אתה יכול פשוט לרסק את כפתור ההדפסה, לחזור בעוד כמה דקות והמשימה תסתיים? ובכן, אינך יכול לעשות זאת במדפסת מטריצת נקודות. אתה צריך "לבייב" את הדבר כדי לוודא שכל עבודת הדפסה גדולה עוברת במקום בו הנייר לא התקבץ על גלילי ההזנה של הטרקטור.
בעלי מדפסות מטריצה נקודה רבים פיתו את הגורל בעבודות הדפסה גדולות. "אוקיי, הדפסתי כאן כמה עבודות הדפסה של 20 דפים, וזה לא התקבץ, אז .. אני אסתלק הפעם הפעם בזמן שזה נדפס והכל צריך להיות בסדר כשאחזור." היה סיכוי של 50/50 אם עבודת ההדפסה שלך אינה אלא בלגן חבוט של נייר מקומט כשחזרת. דמיין את השמחה שבחזרה ולראות שהכל התברר בסדר. עכשיו דמיין את האכזבה והכעס שבחזרה ולראות את עמוד 8 מתוך 20 נעצר, מכווץ, קרוע ומקומט ונאלץ לעשות את זה שוב.
מדפסת המטריצה הנקודה הטובה ביותר הייתה …?
זה קל. כל מדפסות מטריצת נקודות עם צבע בן 24 פינים מתחילת שנות התשעים, שקיבלו הזנת גיליון עם הזנת טרקטור וגם עם נייר רגיל. בסדרת GSX של Citizen היו במיוחד כמה דגמים מעולים:
בשנות ה 90 המוקדמות, מדפסות מטריצת נקודות התקדמו מספיק למקום בו היו בעצם כל התכונות של מדפסת הזרקת דיו, אך עדיין השתמשו בטכנולוגיית הנקודות מטריצה.
מידע כזה חשוב למעשה לדעת עבורכם חובבי מחשבים וינטגיים בחוץ, מכיוון שאם אתם רוצים את מדפסת המטריצות הנקודה “המושלמת”, אתם ממש לא יכולים לעשות יותר טוב מאזרח משנות התשעים. צפוי, אמין (למה שהוא), מדפיס צבע (טוב ככל שמטריצה של נקודה יכולה לעשות), הראש מכוסה לחלוטין כדי למזער רעש ככל האפשר, וכמובן שיש לו מראה עסקי נחמד.
